אופק חיפה בע"מ ואח' נ' הירש ואח'

החלטה

1.בין המבקשים למשיבים התנהלו שתי תביעות הדדיות שעניינן בהפרת הסכם להקמת מיזם עסקי, כאשר כל צד תלה את "האשם" בהפרת ההסכם בצד השני.

2.ביום 25.1.05 ולבקשת המשיבים/התובעים בתביעה העיקרית, הוטל עיקול זמני על דירת הנתבעים ועל נכסיהם בבנקים שונים, עד לסכום של 400,000 ₪. העיקול הותנה בהמצאת ערבות צד ג' בסך של 50,000 ₪, והפקדת ערבון כספי במזומן או בערבות בנקאית בסך של 25,000 ₪.

3.ביום 24.1.10 נדחו שתי התביעות ההדדיות משלא ניתן היה לסמוך על אף גרסה מהגרסאות שהוצגו על ידי הצדדים, והנני מפנה לדברים שכתבתי בפסק הדין כדלקמן:

"...... אולם לצערי, מהעדויות התגלתה תמונה קשה של חוסר מהימנות ביחס לעדותה של גב' אדריס ( קרי התובעת, כ.ג' ), ותמיהות וסימני שאלה ביחס לעדותו של מר הירש ( קרי הנתבע, כ.ג' ), אשר הותירו רושם שהאמת העובדתית נותרה מרחפת מחוץ לכותלי ביהמ"ש, והדברים שהוצגו בין כותלי ביהמ"ש אינם אלא גרסאות מחושבות שכל צד בחר להציג על מנת לחזק את עמדתו בתביעה."

4.כעת מונחת לפניי בקשתם של הנתבעים להורות על ביטול העיקול הזמני ועל חילוט הערבות הבנקאית בסך של 25,000 ₪ לטובתם, מכח תקנה 371 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שכן לטענתם, העיקול מנע מהם לעשות כל טרנסאקציה בדירה במשך חמש שנים.

5.התובעים מסכימים לביטול העיקול הזמני אך מתנגדים לחילוט הערבות הבנקאית.

6.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

תקנה 371 (א) הרלוונטית לענייננו כאמור, קובעת כדלקמן:

"פקע הצו הזמני, יהיה בית המשפט הדן בתובענה רשאי, לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע את טענותיהם, להורות על חילוט העירבון, כולו או מקצתו, בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו, לטובת מי שאליו מופנה הצו, אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו, וכי הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות הענין; חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם."

אם כן, על העותר לחילוט ערבון להוכיח שני דברים: א. קיומו של נזק. ב. שהבקשה לסעד זמני לא היתה סבירה בנסיבות העניין.

7.לגבי התנאי הראשון כבר נפסק כי הוכחת עצם קיומו של הנזק ( להבדיל מגובהו ) הוא תנאי בל יעבור לחילוט הערבון, שאם לא תאמר כך, יהפוך החילוט לכלי ענישה, ויפים בעניין זה הדברים שנאמרו על ידי כב' השופט טירקל ברע"א 98/03 מפעלי גדנסקי בע"מ נ' ברום תעשיות טקסטיל, פ"ד נז(3), 727 ,עמ' 732-733, כדלקמן:

" .... זאת ועוד. חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם; להבדיל מעצם קיום הנזק שזאת על המבקש להוכיח. על כך נאמר בדברי ההסבר לתקנות סדר הדין האזרחי, כי:

"התקנות אינן מאפשרות לחלט ערבון מבלי שנגרם כל נזק, שהרי משמעות הדבר הינה ענישת התובע במסווה של פיצויים. יחד עם זאת, על מנת למנוע התארכות וסרבול ההליך, ולהבטיח את יעילות ההרתעה והגביה המהירה, נקבע כי חילוט הערבון לא יהיה מותנה בהוכחת גובה הנזק". ( ההדגשה אינה במקור ).

באותו עניין נפסק גם כי על המבקש לחלט ערבון להביא ראיות מינימאליות להוכחת גובה הנזק, וכי חילוט הערבון לא יעשה באופן אוטומטי והוא נתון לשיקול דעתו של בית המשפט אף אם נתמלאו התנאים לחילוט על פי התקנה הנ"ל ( ראה בעניין זה גם רע"א 9308/08 אורן אלול נ' רינה רביב, תק-על 2009(2), 478 , 480 (2009).

8.בענייננו, המבקשים/הנתבעים לא הוכיחו קיומו של נזק שנגרם להם לטענתם כתוצאה מהטלת העיקול ברישום על הדירה. בנוסף, ולאור הקביעות שפורטו בפסק הדין, לא שוכנעתי כי הבקשה לסעד זמני לא היתה סבירה בנסיבות העניין, שכן, וכפי שציינתי בפסק הדין, נוצר הרושם כי שני הצדדים לא טרחו להציג את האמת במלואה בפני בית המשפט, ואין לי אלא להפנות לדברים שנכתבו בפסק הדין בעניינו של הנתבע כדלקמן:

"בנוסף, בעדותו, התגלה מר הירש כאיש חזק, מחושב, שאינו נוטה לקבל החלטות ללא שיקול דעת, ומשכך לא שוכנעתי ברושם שהוא ניסה לצייר ולפיו הוא הלך שבי אחר החלטותיה של גב' אדריס ונכנע ללחציה ולתכתיביה. דומה היה כי גם מר הירש בחר לא להציג את האמת במלואה ולהסתפק בגרסה מחושבת המשרתתת את עמדתו."

9.אי לכך, בנסיבות העניין כפי שפורטו לעיל, לא שוכנעתי כי יש מקום להיעתר לבקשה.

10.על כן, הבקשה נדחית.

העיקול הזמני שהוטל במסגרת בש"א 2419/05 מבוטל.